"יושב ראש יקר, חברי קונגרס נכבדים," פתח ד"ר הנדריק זליג באומן את נאומו שעתיד לעמוד במבחן הזמן עוד שנים רבות אחר כך, אך מיד שב לעלעל בדפיו, תיקן פסקאות אחדות בכתב ידו הקפדני, מתח חצים מעלה ומטה, וחזר והדגיש בקו תחתון שורות אשר נראה היה לו כי הן זקוקות להדגשה יתרה. אז פסק לרגע, העלה בדמיונו את קהל הנוכחים באולם המפואר, נשם עמוקות, והחל משנן שוב את נאומו מתחילתו ועד סופו. כדי לשוות לו עוצמה, קפץ את אגרוף ימינו והכה בנחישות על משען המושב, וכדי להמחיש את חשיבות העניין הניף את ידיו אל על בחלל הקרון הצר. לכל אורכו של הנאום השתדל להקפיד על קשר עין רציף עם קהל המאזינים ועל הבעת פנים החלטית ונמרצת. רכבת הלילה הישירה יצאה שעות אחדות קודם לכן מהתחנה החדשה בפרנקפורט לעבר עיר הגבול השוויצרית באזל...