תוואי הדרך היה עשוי תערובת של עפר ואבני חצץ, ולמעט מהמורות אחדות וקטעי דרך שניזוקו מגשמי החורף, התאים רובו ככולו לשימושן היומי של עגלות משא וכרכרות הרתומות לסוסים. צעידתם של ארבעת הגברים בחשכת הליל העלתה עננת אבק סמיכה והוסיפה נופך הזוי למחזה התמוה ממילא. ד״ר באומן ומישקה צעדו בראש החבורה. במרחק קצר מאחוריהם צעד צמד הצרפתים באקדחים תופיים שלופים. כל ניסיון התלחשות בין ד״ר באומן למישקה נגדע באבו על ידי קריאותיהם של הצרפתים שיש לשמור על השקט ולהקפיד על קצב הליכה מהיר. החשש מפני העלול לקרות המשיך לכרסם בנפשו של ד״ר באומן. הוא החל מדמיין את משפט הראווה המתוקשר שבו יואשמו הוא ומישקה בבגידה באומה הגרמנית. הוא העלה בדמיונו את כותרות העיתונים המשוועות לנקמה: ״טרוריסטים צרפתיים ומשתפי פעולה יהודיים לתלייה בעוון בגידה״, ״כסף יהודי מימן טרור נגד הקיסר והאימפריה הגרמנית״, ״מזימה יהודית משחיתה את אמות המוסר של האומה הגרמנית״, ועוד כותרות כיוצא באלו.