מאחורי הדלפק עמד בחוסר נחת בולט קצין המכס העות'מאני, שפם שחור ועבות מתחת לאפו, ותרבוש אדום לראשו, ומחה במטפחת את הזיעה שעל מצחו. ״תעודת מסע ורישיון מעבר בר תוקף,״ דרש בקול תקיף כשעיניו השחורות נעוצות בזעף בנוסע שעמד לפניו. פלגי זיעה זלגו מבתי שחיו של ד״ר באומן. היום היה חם ומהביל כבית מרחץ טורקי, ומקטורן הטוויד וצעיף המשי שהיה כרוך סביב צווארו הגבירו את תחושת המחנק שחש. הקצין עלעל ארוכות במסמכים, דפדף שוב ושוב בדפים, כחכח בגרונו ותבע לדעת מהי סיבת הנסיעה. ד״ר באומן נשם עמוקות, הרהר רגע קל והשיב בקצרה: ״יוצא אני למסע התוודעות אל ארץ אבות אבותיי.״ הקצין הישיר את מבטו אל ד״ר באומן בתמיהה, כחכח שוב בגרונו, ובחיוך דק תבע לדעת היכן בארץ מתגוררים אבות אבותיו. ד״ר באומן חשש להיקלע לתסבוכת שממנה לא יצא בקלות ומיהר לתקן את דבריו: ״כבוד הקצין, בכוונתי היה לומר, ארץ אבות אבותיי המקראיים.״ הקצין לא הבין בבירור את פשר הדברים אך נעלב מן הטון המתנשא. הוא הניד בראשו, הישיר שוב את מבטו ודרש לדעת מה במזוודותיו של הד״ר הנכבד.