דלת האסם נפתחה בבעיטה עזה. זוג חוקרים גרמניים במדי משטרה מעומלנים ומגוהצים ללא דופי עמד בפתח, וכלב זאב אימתני רחרח בעצבנות את האוויר שסביבם. אובר־לוטננט הרמן שניידר פסע ראשון פנימה, אקדח פרבלום בוהק בידו, ופקד על הנוכחים להיכנע באופן מיידי, ָולא ייאלץ לפתוח באש. אחריו פסע פקודו הזוטר אוטו, כשבידו עששית נפט מסנוורת, והחל מחפש ראיות מפלילות. ד״ר באומן ומישקה נדרכו. התדהמה והפחד שיתקו את גופם ואת ראשם. הם ניסו לחשוב בקדחתנות על תירוצים וטיעונים הגיוניים אשר יסבירו את מעשיהם באסם התבואה בשעת לילה כה מאוחרת, מבלי שייאלצו להפליל את מארחיהם, חלילה. מסמכים מזהים בבקשה, פקד אובר־לוטננט הרמן שניידר. כבוד הקצין, איני רוצה לגזול מזמנך היקר, אך ברצוני לציין כי בהתאם לתקנות ולנהלים של לשכת רישום המקרקעין שבמשרד המשפטים של מדינת באדן משנת 1871, אני בעליו החוקיים של אסם תבואה זה שבו אנו עומדים כעת, ואת זכויותיי בנכס אשמח, כמובן, להציג בפניך, הצהיר מנחם מנדל.