ארבעת הגברים הצטופפו במושב הצר. מנחם מנדל אמון היה על המושכות. לשמאלו, כנהג משנה וכנווט, ישב טוביה בנו, בקצהו הימני של המושב התמקם ד״ר באומן, ובקצהו השמאלי נדחק מישקה. יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו,״ פתח מנחם מנדל בתפילת הדרך. עיניהם של ד״ר באומן ומישקה דמעו ולבם החסיר פעימה. ״ותנחנו אל מחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום, המשיך מנחם מנדל. עיניהם של יושבי העגלה נישאו השמיימה בתחינה. ברוך אתה אדוני שומע תפילה, הצטרף טוביה, ומשך קלות במושכות. ששת הסוסים נדרכו. מנחם מנדל דרבן את הסוסים לצאת לדרך והאות לתחילת המסע ניתן. העגלה ירדה במורד השביל שהוביל אל החווה ופנתה אל דרך העפר הפתלתלה ומלאת המהמורות שהתעקלה בין בתי הכפר וסבך החצרות הצפוף. מנחם מנדל כיבה את עששית הגז והורה לנוכחים לשמור על שקט מוחלט כדי שלא לעורר את תשומת לבם של אנשי הכפר, אשר בוודאי כבר קמו משנתם לשמע המהומה שעלתה מן החווה. אורות אחדים שבקעו מחלונות הבתים שמסביב משכו את תשומת לבו וגרמו לו להרהר באפשרות שאחדים מן התושבים עשויים לשתף פעולה עם משטרת ביטחון הפנים בעבור בצע כסף.