הוא חש כי לבו עומד לפרוץ מתוך חזהו. הוא פתח את דלת המרפסת של חדרו על מנת לשאוף מעט אוויר צח. אלף מכשלות ועיכובים התרגשו עליי חדשים לבקרים, חשב, מאום לא יארע אם אשאף מעט אוויר ואתפעל לרגע קל ממראָה של העיר באזל. הוא נשען על מעקה המרפסת והביט בנהר הריין הזורם לאיטו בלבה של העיר. הוא סקר את קשתות האבן האלגנטיות של גשר המיטלר שהבהיקו בשמש, וחש ברוגע המתפשט באיבריו. בוקר קיץ נאה של סוף חודש אוגוסט. הרי אין יום מתאים מזה ואין שעה יפה מזו כדי לתרום את תרומתי החשובה להיסטוריה היהודית, חלפה המחשבה בראשו. הוא שב במהירות אל החדר, חבש את כובע הצילינדר על ראשו, אחז במקל ההליכה, ויצא לדרכו.