top of page

12. ד״ר באומן עולה אל דוכן הנואמים ונותן את אות לפתיחת הקונגרס הציוני הראשון. היסטוריה בהתהוותה.



הקונגרס חייב להימשך, כעת עליי לנהוג כמנהיג ולנצח על המעמד ההיסטורי. אולם הקונצרטים המה מפה לפה. ד״ר באומן הסיט את הווילון שלפני דלת הכניסה והציץ פנימה. תשואות רמות הרעידו את קירות האולם. כל באי הקונגרס קמו על רגליהם ומחאו כפיים. תחושת השליחות החלה מפעמת בו. הוא פסע לאורך המעבר בממלכתיות מאופקת והודה לקהל הרב שקם לקבלו. אז עלה על דוכן הנואמים שניצב במרכז הבמה, הגניב קריצה מהירה לוולף פישביין שישב בשורה הראשונה, ופתח בנאומו, שעמד במבחן הזמן עוד שנים רבות אחר כך. יושב ראש יקר, חברי קונגרס נכבדים! כאחד מן הקוראים לקונגרס, נפל בחלקי הכבוד לברך אתכם. רוצה אני לעשות זאת במילים מועטות, שכן כל אחד מאיתנו ישרת את העניין על הצד הטוב אם ינהג חיסכון ברגעיו היקרים של הקונגרס. במשך שלושה ימים צריכים אנחנו לסדר הרבה דברים חשובים. אנו רוצים להניח את אבן־היסוד לבית, העתיד להיות בית־המבטחים לאומה היהודית.


Comments


bottom of page